יום שלישי, 13 ביולי 2010

מחשבות על "צילום רחוב"

"Street photography is a renewable resource. If you dont like what you see wait 5 minutes or walk a hundred feet."
Craig Coverdale
 
כשמדברים על "צילום רחוב" לא מתכוונים דווקא לצילום ברחובות העיר. זהו שם קוד לצילום אנשים זרים ללא הסכמתם במקום ציבורי. זהו ז'אנר צילומי מלא הפתעות והתרגשות. הצלם כאילו יוצא לציד (יש שיאמרו שדיג ממושך וסבלני בעזרת חכה הוא אנלוגיה מדויקת יותר. אני נוטה להסכים). הוא איננו יודע מראש במה יתקל, באילו אנשים ובאלה סיטואציות. לפעמים הוא יחזור עמוס בתמונות מרתקות ולפעמים - בידיים ריקות. תמונות "רחוב" מעניינות היו פסגת הישגיהם של צלמי המאה ה-20 הגדולים כמו Henry Cartier Bresson ו-Robert Doisneau. סוג כזה של צילום מייצג את יכולתו של הצלם להגיב במהירות לסיטואציה שסביבו תוך יישום כלי הקומפוזיציה שלו באופן אינטואיטיבי. גם מעט מזל לא מזיק.

סוג כזה של פעילות מעלה שאלות אתיות ידועות. מצד אחד, החוק בישראל מתיר צילום ואפילו פרסום תמונתו של אדם כל עוד הצילום נעשה ברשות הרבים ואינו פוגע במצולם. מצד שני, אני נוטה לחשוב על העניין במונחים של שכל ישר ולא של עורכי דין. המושג הרלוונטי בצילום רחוב הוא הסגת גבול. אין הכוונה לחדירה פיזית לשטח קרקע פרטי, אלא לחדירה לרשות הפרט במובן מטאפורי יותר: אדם המוצג בתצלום כחלק מהסביבה ירגיש על פי רוב בנוח כאשר יצפה בתמונה. לעומת זאת, אדם שפניו מצולמים בתקריב וממלאים את הפריים יחוש שחדרו לתחומו הפרטי. כאן עלי להדגיש נקודה חשובה: לדעתי צילום במקום ציבורי בטלה-פוטו ארוך איננו צילום רחוב. אני רואה פעילות כזאת קשורה יותר לז'אנר הפאפראצי. הגבול בין זה לזה איננו ברור. הוא כמובן תלוי במרחק בין מוקד העניין למצלמה. הייתי מגדיר את המרחק הלגיטימי ככזה בו תווי פניו של הצלם נראים בבירור למצולם. אורך מוקד בתחום הטלה-פוטו הקצר הוא המקסימום שאני מרשה לעצמי.

כיצד עושים זאת? יש כמה טקטיקות בהן יכול הצלם לנקוט על מנת שלא להיקלע לעימותים:

הסתתרות – הצלם יכול לנצל את המרחב הפיזי על מנת להסתתר: לצלם דרך חלונות של מבנים, מתוך קבוצות אנשים, מבעד לחלון של רכב ועוד כיד הדמיון הטובה. הטקטיקה הזאת מאפשרת אמנם צילום של אנשים במצבם הטבעי, אבל היא מגבילה את הצלם מבחינת נקודת ההשקפה שלו. עדשת זום המצויידת בצמצם המתאים לתנאי התאורה שימושית לצורך צילומים מעין אלה.

צילום גלוי – הצלם אינו מנסה להסתתר. הוא עומד (או יושב, או הולך) ומצלם להנאתו. פעילות כזאת עלולה לגרום לתהיות במקרה הטוב ולעימותים במקרה הפחות טוב. כאן יש להשתמש בשכל ישר: לכוון את המצלמה אל עצמים דוממים עד שנושאי התמונה הפוטנציאליים מתרגלים לנוכחות המצלמה ומתעלמים ממנה, לבקש רשות לצלם (אז קיים חשש של התנהגות מודעת למצלמה, שאיננה רצויה בז'אנר הזה של הצילום) או אפילו לפתוח בשיחה ידידותית עם נושא הצילום, שבדרך כלל מסייעת בהסרת המחסומים. ראוי לציין שציוד הצילום בו נעשה שימוש משפיע על יחס הסביבה לצלם. בצילום רחוב קיים קו ברור שעובר בין צילום דרך עינית (צילום "מקצועי" – בלתי לגיטימי) לבין צילום דרך מסך אחורי (צילום "חובבני" - לגיטימי). מצלמות גדולות עם עדשות גדולות מעוררות חשד מיוחד בנוגע למטרותיו של הצלם ולאפשרות שהתצלומים יראו אור בפורמט מודפס ונגיש לציבור. "סכנה" נוספת שיש בציוד בעל חזות מקצועית היא עודף שיתוף פעולה ("צלם אותי, צלם אותי...").

צילום מהיר – הצלם נושא את המצלמה על חזהו לאחר שקבע את מפתח הצמצם, פיצוי החשיפה ומרחק המוקד הרצויים (על מיקוד אזורי תוכלו לקרוא כאן) וחושף באופן ספונטאני בכל פעם שנגלית לעיניו סיטואציה מעניינת. הוא עושה זאת תוך שהוא נמצא בקשר עין בלתי אמצעי עם הסצנה שמסביבו ומקמפז מתוך היכרות טובה עם שדה הראיה של עדשת הפריים המורכבת על המצלמה. גם כאן קיים יתרון למצלמות ועדשות קטנות. מרבית הסיכויים שהמצולמים אפילו לא יבחינו.

ומה אם הצלם מתגלה? כאן עומדת לעזרתו האסרטיביות שלו. אני מכיר צלם חובב שמחזיק בכיסו כרטיסי ביקור עליהם כתובים שמו וכתובת הגלריה המקוונת שלו. אם מישהו מתרעם עליו שהעז לצלם אותו ללא רשות הוא מציג את עצמו, מגיש לו כרטיס ביקור ומזמין אותו לגלוש אל הגלריה שם (אולי) יופיעו התמונות שצילם באותו יום. בדרך כלל זה עובד. במקרה הגרוע ביותר הוא נאלץ למחוק את התמונות שצילם.

אשמח לקרוא על התובנות והניסיון שלכם.


3 תגובות:

  1. ולפעמים גם לא יזיק קצת מזל.

    מזכיר לי את הצילום המפורסם הזה של קרטיה-ברסון -
    http://media.photobucket.com/image/henri%20cartier%20bresson/lchak/Henri%20Cartier-Bresson/PlacedelEuropeGareSaintLazare1932.jpg

    ברסון אמר שהוא בכלל לא ראה מה הוא מצלם, שהיה חור בחלק העליון של הגדר אז הוא פשוט הרים את האת המצלמה מעל הראש ולחץ על הכפתור. רק בחדר החושך ראה מה יצא. והשאר כבר היסטוריה.

    השבמחק
  2. תודה. לא הכרתי את הסיפור הזה.

    השבמחק
  3. לגבי ברסון, ולגבי צילום רחוב באופן כללי, המורה שלי אומר, שהוא היה מצלם 3 תמונות
    אחת מגובה הבטן, מותח, מצלם אחת בגובה החזה, מותח, ואחת בגובה העיניים- הכל תוך כדי תנועה (לא בזמן הצילום כמובן), וכך היו לו 3 תמונות בקימפוז שונה לעיתים....
    נקודה טובה לצילום אנדר-קאבר...
    וגם, שלפעמים עד שמרימים את המצלמה הכל משתנה..

    השבמחק

Google Analytics Alternative