יום ראשון, 22 באוגוסט 2010

מחשבות על צילום הופעות

 אני לא מרבה לצלם בהופעות רוק. כשאני כבר גורר את רגלי לאחת מהן אני אוהב להשתכר מהמוזיקה ומהאווירה, לרקוד ולהשתולל. יש משהו מיוחד בשילוב בין המוזיקה והאנשים (האמן והקהל). זה ארוע מלא באנרגיה חיובית. אנרגיה שנכנסת לגוף דרך מכות הבס של הרמקולים הענקיים. אתה שוכח את עצמך ונשאב כולך אל תוך זרם התודעה של המוזיקה. זה ארוע רב חושי שאי אפשר להכיל את כולו בתצלום.
כשאני כבר מצלם בהופעה אני מנסה להתמקד באנרגיה הזאת. כנראה שלעולם לא אצליח לצלם דיוקן טוב של זמר או נגן תוך כדי הופעה. האור נוטה להיות אינטנסיבי מדי, במיוחד כשהוא צבעוני. הסצנה בהופעות חזקות כל כך דינאמית שקשה מאד לצלם תמונה שהיא טובה טכנית וחזקה מבחינת הקומפוזיציה בעת ובעונה אחת. לכן אני מחפש דברים אחרים: בעיקר אותה אנרגיה שדיברתי עליה ואינטראקציה בין האמן לקהל, גם אם היא לא אמיתית אלא רק תוצאה של juxtaposition.
אני עושה מאמץ להתקרב לבמה ככל שאפשר. תמונות המצולמות באורך מוקד נורמלי או מעט קצר יותר הן על פי רוב חזקות ומעורבות יותר מאלה המצולמות בטלה-פוטו. אם רוצים להדגיש את האנרגיה אין ברירה אלא לצלם מקרוב.









תגובה 1:

  1. אהבתי במיוחד את שתי האחרונות
    הצליח לך ךתפוס הרבה מן האנרגיה
    :-)

    השבמחק

Google Analytics Alternative