בהמשך לפוסט "על מחקר יצירתי", A wind כתבה:
אולי כדאי שאסביר קצת יותר את תהליך ה"מחקר" שאני עוברת.
ה"מחקר" אינו חייב להיות איטי או יסודי מאוד, זה יותר דין וחשבון רגשי בזמן צילום. זה לאו דווקא אומר שהכל מתוכנן מראש או שאני רואה את התוצאה בעיני רוחי. אלא בעצם, להיות נוכח בהווה הצילומי.
דווקא הניסוי וטעיה שאתה מדבר עליו לרוב לא קורה אצלי, אבל אני כן שמה לב שכשאני "נוכחת" ומרגישה את מושא הצילום הצילום יוצא טוב יותר (לראיה, התמונות שלי שבחרת לפרסם אצלך, לאורך הבלוג, הן לאו דווקא אחרי מחקר דידקטי אלא אחרי זכרון של רגש).
הדיוק שאתה מדבר עליו אינו דיוק טכני או דיוק בידע, אלא דיוק רגשי (בעיני לפחות).
אני חושבת שמחקר במובן הקלאסי של המילה הוא חשוב מאין כמוהו, אבל את פירות ההצלחה של המחקר רואים רק אחרי שהמידע עוכל ונטמע אצלנו.
מקווה שהצלחתי להסביר את כוונתי. אם יש עוד תהיות אשמח להשיב.
 |
| צילום: A wind |
"להיות נוכח בהווה הצילומי"
השבמחקמשפט שקצת קשה להבין אותו וניתן לפרוש בדרכים שונות.
כמו שאני מבין אותו אז זה מזכיר שתי גישות שהיו בצילום (ואולי עדיין קיימות):
1. "אני הצלם רק כאן על מנת לחשוף" אני לא מנסה להעביר מסר כשלהו מלבד תעוד מה שעומד לפני.
2. אני משתמש במצלמה ככלי לביטוי וליצירה.
אני חושב שהיום דיי ברור שהגישה הראשונה קיימת רק במצלמות תנועה...
לכל צלם יש אופי שהוא מביא לתמונות שלו, כל צלם ממסגר את הפריים בהתאם למה שהוא מרגיש או רוצה להעביר כך שאני חושב שכל צלם (ואני לא מדבר על מישהו שקנה מצלמה אלא על צלם)נוכח בהווה הצילומי בין אם במודע או לא, בין אם זה חלקיק שניה או שעתיים של הכנה. יותר מזה, לדעתי הנוכחות של הצלם משפיעה על ההווה הצילומי.
מה שאת מתארת בהמשך דברייך נשמע לי שאת פשוט אומרת כשאת מתחברת לנושא הצילומי התוצאות טובות יותר וזה דיי ברור מאליו, כשעושים משהו שאוהבים אז תמיד התוצאות טובות ומדוייקות יותר. כמובן כשמדובר בתחום שאוהבים ומתחברים עליו אז גם מבינים בו יותר שזה גם סוג של מחקר ולא תמיד צריך לבצע אותו כל פעם מחדש שבאים לצלם אם התחום הוא זהה למה שכבר בוצע עבורו המחקר.
שגיא,
השבמחקאני חושב שה"נוכחות" ש-A wind מתכוונת אליה משמעותה "היות נוכח" כפעולה רצונית. זאת איננה נוכחות פאסיבית.
נוכחות היא אכן פעולה מאוד אקטיבית. (זה בערך כמו ההבדל בין להקשיב ולשמוע)
השבמחקלרגע לא טענתי אחרת "יותר מזה, לדעתי הנוכחות של הצלם משפיעה על ההווה הצילומי"
השבמחקמה שכן, אני לא רואה את הקשר בין "נוכחות" ל"מחקר", יכול להיות שאני צריך לחזור לשיעורי עברית בבית הספר ;-)
יכול להיות שהמילה 'מחקר' מעלה מתוכה פרשנויות שונות. לכן הסברתי שמחקר בסיטואציה הזו הוא מעין "דין וחשבון".זה לא חוכמה רק לאהוב או לא לאהוב את מה שאתה עושה או את מה שאתה מצלם, אלא גם להבין למה, וממה הדבר מורכב. ואם נחזור לדוגמת האספרגוס אז: אם אתה מרגיש בעת הצילום, חורף, אדמה, קרירות, קריספיות, זה שונה אם אתה אוהב לאכול אותו או לא.
השבמחקקשה לי להסביר את זה, בטח בכתיבה. להיות נוכח בהווה, וזכרון של ההווה בזמן ההווה, הוא המפתח בעיני.