העיתונאי הבריטי Johan Hari נתפס על חם כשהשתמש בציטוטים מתוך ספרה של פעילת זכויות האדם האפגנית Malalai Joya בראיון ש(לכאורה?) ערך עימה ושפורסם לפני כשנתיים ב-Independent. אין צורך לתאר את ההמולה ששטפה את עולם העיתונות בעקבות הפרסום הזה (במורד הדף תוכלו למצוא את הראיון, בו מודגשים 42 הציטוטים הבעייתיים). לדעתי יש מידה רבה של צדק בביקורת על Hari, שהגיב בטענה מעניינת לפיה השתמש בציטוטים מן המוכן מפאת הזהירות שלא לסלף את דבריה של המרואיינת (שהאנגלית שבפיה איננה רהוטה): כאשר אתה מצטט אחרים, המינימום שעליך לעשות הוא להפנות אל המקור. זה עניין של יושרה בסיסית. לזכותו יש לומר שהוא לא שם דברים בפיה של המרואיינת שלו, טקטיקה מקובלת למדי בצהובונים כאלה ואחרים.
הפרשה הזאת רק מדגישה את השקט שמסביב לאתיקה הפוטוג'ורנליסטית. אף אחד כבר לא מרים גבה כשהתצלומים המופיעים בעמודי החדשות של העיתון ערוכים ואין לדעת באיזו מידה הם מתארים את הארועים. אפילו כשמישהו עושה את צרכיו מהמקפצה, העניין נשכח כעבור יום-יומיים. נראה שהקשר בין פוטוג'ורנליזם לפוטושופ אמיץ כל כך עד שאנחנו מפסיקים להתייחס אל התמונה המצולמת כאל תאור אמיתי של המציאות. הכתובת כבר מזמן על הקיר. אפילו בארץ.
| התפרסם בדי צייטונג, 6 במאי 2011 |
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה