יום שני, 31 באוקטובר 2011

מעניין או יפה

כש- Josef Koudelka נקלע עם מצלמתו לארועי אוגוסט 1968 בעירו, פראג, הוא ודאי לא חשב על הקומפוזיציה הצילומית של התמונות שלו. מחשבות אחרות הטרידו אותו: כיצד לסמל את ההתרחשות במספר פריימים בודדים, כיצד לבטא את רחשי ליבו, אולי גם כיצד להימנע ממשיכת תשומת לב. שאיפות ההכרה והפרסום היו ודאי רחוקות ממנו. הוא לא חשב על הפרספקטיבה ההיסטורית העתידית של התצלומים שצילם באותם ימים או על חשיבותם כיצירות אמנות עיתונאיות (אם יש דבר כזה). עוצמת תצלומיו של Koudelka נובעת ממעורבותו הרגשית. מן ההשפעה של הארועים על חיי בני עמו ועל חייו שלו. הוא לא צילם על מנת לתעד או לדווח. הוא צילם כי זו היתה דרכו לעבד את המאורעות.


צלם זר, נניח צלם עיתונות מערבי דוגמת אלה שגדשו את כיכרות קהיר וטריפולי בשנה החולפת, היה נתפס ודאי לסמליות. הוא היה מנסה לבטא בתצלומיו את חוסר הפרופורציה שבין הצבא הפולש, הרכוב על טנקים, לבין אזרחים בלתי חמושים שמנסים למחות בידיהם החשופות. התצלומים שלו היו ודאי מלאים בתמרות עשן, בדגלים, בראשים מדממים. כשאתה חושב על צילום אתה תר אחר אותן סיטואציות דרמטיות, "גדולות". אבל Koudelka לא חשב על צילום. לכן הוא התמקד בפני האנשים, משני צידי העימות הזה. הוא קיווה שהתצלומים יסייעו לו להבין את ההיבט האנושי של הפלישה.


סדרת פראג של Koudelka משמשת בעיני דוגמה לצילום מעניין. הוא מעניין דווקא משום שהמצלמה איננה תופסת בו מקום מרכזי. המאורעות שנלכדו בה גדולים. חשובים. היסטוריים. אבל התצלומים אינם כאלה. יש בהם עדינות בלתי צפויה. אינטראקציה אנושית. יש בהם אמוציות, אבל לא סנטימנטליות. הם לא "יפים", אבל יש בהם אמת. והאמת הזאת יכולה להיות שייכת רק למי שחווה את המאורעות כשותף, לא רק כצופה.
People say, ‘Oh, Josef, he is the eternal outsider,’ but on the contrary I try always to be an insider, both as a photographer and as a man. I am part of everything that is around me.
Josef Koudelka


אתם יודעים מה מעציב אותי? היום, אף עיתון שמכבד את עצמו לא היה מפרסם תצלומים כאלה. אין בהם די דרמה ואלימות על מנת להתפרסם במערומיהם, שלא לדבר על כך שאף לא אחד היה עובר את סף האיכות הטכנית הנדרש.
.

תגובה 1:

  1. אתה נוטה לבלבל כמעט באופן קבוע בין צילומי חדשות שמצולמים ע"י צלמי עיתונאות ומטרתן להגיע לכותרות העיתונים לבין צילום דוקומנטרי שהעיתון הוא לאו דווקא המטרה לשמה הצלם יוצא לשטח.

    אני חושב שכמעט ואין בעיתונות המודפסת מדור ששמור ל photography essay ואני מדבר על עיתוני החדשות, לא המגזינים שגם כבר נעלמו מהעולם. בטח שלא בעיתונות הישראלית... מדור מסוג זה מתאים לפרסום עבודות כאלו ועבודות דוקו אחרים. אבל כשאין עורך צילום בעיתון, לא יכול להתקיים כזה מדור...

    אגב, אני לא מסכים עם מה שכתבת לגבי שהוא לא חשב על הקומפוזיציה הצילומית, הוא אולי לא "חשב" אבל זה בהחלט מסוג הדברים שאצל צלם קורים כבדרך האינסטינקט, כשצלם מפתח סגנון אז הוא מצלם באותו סגנון וזה כמעט יוצא אוטומטי.

    במקרה יצא לי להרהר בנושא ה"חשיבה" הזה בזמן הצילום או רגע לפני החשיפה. אנחנו כל הזמן מדברים על לחשוב לפני החשיפה אבל האמת שלפחות אצלי, אני לא כל כך חושב, אני יותר "מרגיש" את הסצנה ואת הקומפוזיציה. אני חושב שעבור קודלקה ואצל רבים אחרים שמתעסקים בצילום דוקומנטרי (ולא שאני משווה את עצמי אליהם או מכליל את עצמי באותו מעגל), זה דיי זהה. ברוב המקרים אין לך זמן לחשוב, הסצנות לא מבויימות וצריך להגיב במהירות. הצלם נשען כאן על הרגש והאינסטינקט יותר מאשר על החשיבה.

    השבמחק

Google Analytics Alternative