ברשימה שהתפרסמה השבוע בבלוג The online photographer כותב Kirk Tuck על הקשר בין ה-aspect ratio לבין הקומפוזיציה. הוא מעלה על נס את הפורמט הריבועי. זה מה שקרה לו כשניסה לראשונה לצלם במצלמת פילם בעלת פורמט 6X6:
...And, in an instant, something somewhat magical happened: Everywhere I pointed the camera a perfect composition sprang into being. I could point the camera at the intersection of a concrete curb and the asphalt of a street and, there it was, perfect composition.
Kirk Tuck
Tuck גילה לעולם את אחד הסודות השמורים ביותר שלי. ככל שהתצוגה בעינית מאורכת פחות כך מלאכת הקומפוזיציה קלה עלי יותר. כאשר התצוגה ריבועית, הקומפוזיציה כמעט אוטומטית. שימו לב שאינני טוען שיש משהו בתצלומים ריבועיים שעושה אותם עדיפים בעיני על תצלומים מלבניים. כל מה שאמרתי הוא שהקומפוזיציה קלה לי יותר בפורמט הזה. אני לא יכול להסביר את זה. פשוט, כשאני מביט בעולם דרך חלון שרוחבו וגובהו שווים הסצנה "מסתדרת" ביתר קלות.
זה כמובן עניין אינדיווידואלי: אני מניח שרוב הצלמים מעדיפים ליצור את הקומפוזיציות שלהם בחלון מאורך. רבים טוענים שהיחס 3:2, הקרוב ליחס הזהב, הוא הטבעי ביותר עבורם. מצד שני, היחס הזה נפוץ כל כך עד כי מעטים ניסו אי פעם משהו אחר. רבים אחרים משמיעים טענה שונה לגמרי, שנשמעת הגיונית: ה-aspect ratio איננו משנה כהוא זה. כל מה שעליך לעשות הוא להשאיר שוליים מסביב לקומפוזיציה שראית בעיני רוחך. אחר כך תוכל לחתוך את התמונה כאוות נפשך, בנוחות, מול מסך המחשב. זו הרי הסיבה לכל הפיקסלים האלה. אבל אז, אני שואל, מה הטעם בקומפוזיציה מלכתחילה? לתחושתי כוחו של הצילום נמצא בדטרמיניזם שלו. בדמיון של התצלום למה שראית כשחשפת. מניסיוני הקומפוזיציה המשנית איננה אפקטיבית באותה מידה. בדרך כלל היא נראית אותנטית פחות, סינתטית. היא חסרה את הטמפרמנט ואת האנרגיה של הסצנה.
עד לפני כשלוש שנים ה-aspect ratio של מערכת התצוגה היה טבוע במצלמה שהשתמשת בה. צלמי פילם שהעדיפו עינית בעלת צורה מסויימת נאלצו לבחור מצלמה מתאימה או לחילופין לצבוע את שולי מסך המיקוד של העיניות שלהם. צלמים דיגיטליים נאלצו "לבלוע" את תצורת העינית, או המסך, של המצלמות שלהם. אבל אז, בשלהי שנת 2008, הופיעה העינית הראשונה שאיפשרה את שינוי ה-aspect ratio של התמונה המוצגת בה. על מנת להשיג זאת היה צורך בשבירת המסלול האופטי הישיר בין העדשה והעינית, וזה בדיוק הרעיון מאחורי המצלמה חסרת המראה. למרבה הפלא רק כמה מיצרני מצלמות ה-EVIL מציעים תצוגה גמישה בעינית. יתכן שחלקם רואים בזה גימיק זול שמבזבז פיקסלים יקרים ולכן הם מעדיפים להציע רק את התמונה המלאה הנקלטת בחיישן. לדעתי אפשרות הבחירה ב-aspect ratio משמעותית. זו אחת התכונות הבודדות של מצלמה שעשויות לתרום באופן אמיתי לאיכות התמונות שיפיק הצלם. אני בטוח שכמה מכם יצקצקו בלשונם לנוכח הקביעה הזאת, אבל כמו במקרים אחרים, כל עוד לא תנסו לא תדעו. אני, לפחות, לא באמת הבנתי את אוּמנות הקומפוזיציה עד שהבטתי בעולם דרך חלונית רבועה.
הידעת ששדה הראיה של גברים צר יותר משל נשים.
השבמחקאצל גברים יכולת קליטת הנתונים מרוכזת בזוית קטנה יותר אבל למרחק גדול יותר, אצל נשים הזוית רחבה יותר אבל המרחק קצר יותר.
לא ידעתי, אבל זאת ודאי הכללה גסה.
מחקאמור מעתה: לגברים יש צמצם פתוח?
מחקובכן לא יודע אם אפשר לדמות את זה לצמצם, אבל אם איבדת צרור מפתחות ברחבי הבית סביר להניח שאשתך תמצא אותם קודם. ;)
מחק