יום רביעי, 8 בפברואר 2012

שלוש מערכות - שלושה מצבי צבירה

כעת, כשכל הקלפים מונחים על השולחן, אפשר להתחיל בהשוואה. בשבועות האחרונים הוכרזו שלוש "סופר מצלמות": Fuji X-Pro 1, Nikon D800 ו- Olympus E-M5. אני מרשה לעצמי לכנות את שלושתן "סופר מצלמות" מאחר שכל אחת מהן מהווה ראש חץ של תפיסה פונקציונאלית מסוימת בצילום הדיגיטלי. לא אקשר כאן למקורות מידע ספציפיים מכיוון שבשלב זה רוב המידע הוא שיווקי וסובייקטיבי. מי שירצה לדעת יותר - יתכבד ויחפש בעצמו.

מטבע הדברים, אתחיל עם הגדולה, החזקה והאומניפוטנטית בכולן הלא היא ה-Nikon D800 (גירסת ה-"E" שלה מרשימה אפילו יותר). המצלמה הזאת היא פאר היצירה של פילוסופיית ה-DSLR. היא טוטאלית, חסרת פשרות. הרזולוציה של החיישן שלה חסרת תקדים במצלמות שאינן שייכות לקבוצה האקסקלוסיבית של הפורמט הבינוני ובהתאם לכך היא צפויה להפיק את התצלומים המפורטים ביותר שאפשר להעלות על הדעת במצלמה פחות-או-יותר ברת השגה. העדשות הן הגבול. זוהי המצלמה שמגשימה לראשונה את הפוטנציאל של החיישן הגדול. התצלומים שיתקבלו ממנה יעלו במידת הפירוט שלהם על כל פילם שיוצר אי פעם. יש לומר: מצלמות אחרות יפיקו תצלומים נקיים יותר ברגישות גבוהה-מאד, אבל צלם שלא יכול להסתפק ב-ISO6400 יתקשה להסתפק גם ב-ISO25600. עבור רוב רובם של בני התמותה ההבדל חסר משמעות. מגוון העדשות המתאימות למצלמה הזאת עצום. מצד שני, רק מעטות ביניהן מסוגלות לנצל את הפירוט הפוטנציאלי של החיישן, וגם הן - רק במפתחי צמצם מסוימים. פינות התמונה יהיו תמיד רכות מעט (אינני מוצא בכך טעם לפגם, אבל אני מניח שהרכות הזאת תטריד את שלוות נפשם של רבים מרוכשי ה-D800 ובמיוחד את רוכשי ה-D800E). מבחינה פונקציונאלית אין במצלמה הזאת חדש. היא גדולה, כבדה וחסונה. יש לה נוכחות משמעותית בפני עצמה, ללא תלות בעדשה המורכבת עליה. לכן היא מתאימה במיוחד לעדשות זום גדולות. מבין שלוש המצלמות המתוארות כאן, ה-D800 היא המגוונת ביותר בשימושים שלה. לא יהיו לה חסרונות משמעותיים לעומת כל מצלמה אחרת בצילום נוף, בצילום עיתונאי, בצילום טבע, בצילום אופנה, בסטודיו, בצילום ספורט או בצילום אירועים. אם תרצו, זוהי מצלמת ה-P&S הטובה ביותר בעולם. החיסרון של מצלמות דוגמת ה-D800 נובע מהיתרונות הרבים שלה: מאחר שהיא מהווה מכונה כמעט מושלמת, היא לא משאירה הרבה מרחב למרכיב ההומאני של הצילום. קשה לי לדמיין שימוש אישי, אקספרסיוניסטי במצלמה כזאת. אפילו כשאני מצלם באחד מאבותיה תחושת הפוטנציה המכאניסטית מצמיתה את היצירתיות שלי. הנוכחות של המצלמות האלה דומיננטית מדי. אחיזתן דורשת תשומת לב. בגלל המשקל והגודל וכל המתגים, הכפתורים, החוגות והמסכים. מניסיוני, הנוכחות של המצלמות האלה מפריעה לצילום אנשים. לא רק בצילום רחוב או בצילום דוקומנטרי. היא פוגמת גם בפורטרטים. המצולם עלול לחוש שלא בנוח כאשר תשומת הלב של הצלם איננה נתונה לו במלואה. כאשר הצלם מתבונן דרך העינית הקופסה השחורה הגדולה מסתירה את פניו ונוטלת משהו מן האמון השברירי הנחוץ לכל פורטרט טוב.

המצלמה השניה בין השלוש היא ה-Fuji X-Pro 1. הגשטאלט שלה הפוך מזה של ה-D800: היא מוגבלת. יותר מכך, מוגבלות היא ה-raison d’être שלה. מגוון העדשות המתאימות לה קטן עד מאד ואין בו (לפחות נכון להיום) אפילו זום אחד לרפואה. היא איננה מהירה במיוחד לתפעול וחסרת מנגנון כלשהו לייצוב התמונה. "איכות התמונה" שהיא מציעה אמנם נמנית על הגבוהות ביותר שניתן למצוא, אבל במחיר דומה למחירה אפשר להשיג מצלמות בעלות איכות תמונה עדיפה (וחיישן גדול יותר). למרות מוגבלותה, ה-X-Pro 1 היא אחת המצלמות הקלות ביותר להפעלה בעידן הדיגיטלי. הממשק שלה אנלוגי בחלקיו החשובים ביותר ומאפשר שליטה מהירה ללא צורך להציץ במסך כלשהו; העינית שלה ממוקמת בפינת הפאנל האחורי ומאפשרת קומפוזיציה בשתי עיניים פקוחות; ולבסוף, המבנה שלה חזק, היא קלה מספיק וכבדה מספיק בעת ובעונה אחת והיא נוחה מאד לאחיזה - אולי יותר מכל מצלמה אחרת. כל אלה עושים אותה מצלמה כמעט אורגנית. כלי עזר לצלם שאיננו ממקד סביבו את תשומת הלב. המוגבלות שלה מבקשת מן הצלם להיות יצירתי, לחפות על חסרונותיה. זאת אחת ממצלמות ה-P&S הגרועות שאפשר להעלות על הדעת, אבל היא מתאימה יותר מכל מצלמה אחרת לצילום אנשים. בגלל הצניעות שלה. בגלל קשר העין הבלתי מופרע. בגלל שהיא גורמת לצלם להיות ער יותר לסביבתו.

בניגוד לשתי הראשונות, המצלמה השלישית - Olympus E-M5 - היא פשרה. אין בה אפילו גרם אחד של טוטאליות. היא איננה מחוייבת לפילוסופיה כזאת או אחרת. מצד אחד העיצוב החיצוני שלה מסורתי (היא אולי מצלמת ה-SLR המובהקת ביותר שניתן למצוא כיום, למרות שכלל אין בה מראה). מצד שני היא "טכנולוגית" יותר ממצלמות רבות אחרות. היא הקטנה בין השלוש, החזקה והעמידה שבהן, המהירה שבהן, היציבה שבהן, המודולארית שבהן אבל גם בעלת "איכות התמונה" הנחותה שבהן. ולמרות זאת אין בה פלאש פנימי. מגוון העדשות שאפשר להרכיב עליה רחב יותר מאשר במקרה של Fuji וצר מאשר במקרה של Nikon. במיוחד חסרות עדשות זום מהירות המתאימות לה. "איכות התמונה" שלה ברגישות גבוהה תהיה ודאי גבוהה מספיק עבור רוב הצלמים, אבל לא יותר מכך. זאת אולי הטובה שבמצלמות ה-P&S הקטנות, הטובה במצלמות הרחוב והפורטרטים בין מצלמות ה"SLR" (בזכות הזריזות והעדשות הקטנות). ה-E-M5 מייצגת ניסיון להכניס את מירב הפונקציות לעטיפה קטנה, אבל חוסר המחוייבות שלה עלול להיות בעוכריה: יש מצלמות טובות ממנה לכל שימוש ושימוש. כפי שאמרתי, פשרה.



.

16 תגובות:

  1. אנונימי8.2.2012, 14:59

    שאול, בסוף עוד תחליף את שם הבלוג ל-"החיישן" !
    מדברים פה הרבה על ציוד לאחרונה..

    השבמחק
    תשובות
    1. גם זה יעבור במהרה. אני מתנצל.

      מחק
  2. חסרה אופציה בסקר - "אף לא אחת"

    אגב, איך זה שאחרי רשימת ה"כלים כלים" מגיעים שתי רשימות על כלים... ;-)
    אני יודע שקשה להתעלם שכל הרשת כרגע מדברת רק ציוד... וגם אני נסחפתי אבל האמת שהימים האחרונים הכניסו אותי לרוויה והוציאו לי כל חשק בגוף לדבר על ציוד צילום.

    השבמחק
    תשובות
    1. שאלה טובה שאינני יכול לענות עליה באופן רציונאלי. זה יעבור.

      מחק
  3. אגב,
    אם אפשר היה לקבל את החיישן של הניקון עם מערכת הפוקוס והיצוב של האולימפוס בגוף של הפוג'י היה הכי טוב...

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני בעד עולם סוציאליסטי יותר, אבל נראה שאדם לאדם זאב (לפחות ביפן).

      מחק
  4. שגיא שכחת את העינית של סוני.
    שאול אם מותר לי להצטרף למחאה, בזמן האחרון כותבים פה יותר מדי על ציוד.

    השבמחק
    תשובות
    1. מה רע בעינית של הפוג'י?
      לא משנה לי איזו עינית כל עוד היא מספיק טובה לבצע פוקוס ידני כשרוצים.

      מחק
    2. מיכאל, זאת חולשה רגעית שאתגבר עליה.

      מחק
    3. אין שום דבר רע בעינית של פוג'י, כמו שאין שום דבר רע בחיישן שלה.
      אבל אם כבר מדברים על מספרים אז העינית האלקטרונית של סוני "טובה יותר".

      מחק
    4. מיכאל, הפוסט לא עוסק במספרים. רק בפונקציונאליות.

      מחק
    5. הבעיה בחיישן של הפוג'י היא אותה בעיה שהיה עם החיישן של ה M8 - הוא קטן מדי...
      המצלמה הזאת מנסה לנגוס בקהל היעד של לייקה ויש לזה חיזוק שכבר בהכרזה של המצלמה הוכרז גם מתאם לביונט M אבל כשיש לך זכוכית כל כך איכותית זה מבאס להשתמש רק בחלק קטן ממנה... שלא לדבר שמאבדים את אורכי המוקד בהכפלת הקרופ פקטור.
      בתחלס אם הפוג'י הזאת הייתה מגיעה עם חיישן מלא זה היה שובר את לייקה... שלא כמו בתקופת הפילם שללייקה יצא שם של מצלמה חזקה ועמידה עם מד טווח מדוייק שלא בורח מכיול כל שני וחמישי בעידן הדיגיטלי המצלמות של לייקה מאד עדינות... שלא לדבר על יכולות החיישן.
      אם לפוג'י היה חיישן מלא היא כבר הייתה יושבת אצלי בתיק ;-)

      נראה אולי נופתע בפוטוקינה אם השמועות על ההכרזה של ה M10 ועוד גוף זול יותר מלייקה נוכל לדבר על מערכת רביעית, מצב צבירה רביעית. ה M10 אמורה להיות מירורלס ולא מד-טווח רגיש ומוגבל עם חיישן מלא ועדשות נהדרות... רק המחיר... (אבל אנחנו מדברים על פונקציונליות ולא על מספרים)

      מחק
    6. מיכאל8.2.2012, 21:26

      אוקי

      מחק
  5. אחלה פוסט ולא ידעתי מה לענות בשאלון.
    מתלבט בין הניקון לאולימפוס.
    אני מניח שמבחינת צרכים הניקון תהיה לי שימושית יותר אבל האולימפוס מגניבה לאללה.

    השבמחק
    תשובות
    1. יוני יש לך בלוג מצויין. זכית בקורא נוסף.

      מחק
    2. מיכאל, תודה :)

      מחק

Google Analytics Alternative