יום ראשון, 17 ביוני 2012

למה בדיוק אתה מתכוון ב"צילום"?

Photography is a very strange place to be right now, either inside looking out (the producer) or outside looking in (the public)" – then takes us on a humorous journey though the various continents that currently make up "the entire World of Photography": Commercia, Documentaria, Amateuria, Artistica and Artcontemporanea.

אולי זהו גילו הצעיר של המדיום הזה, אולי ריבוי העוסקים בו ובביקורת שלו. בכל אופן, הצילום הוא שדה רחב מימדים. הוא מורכב מכמה "אזורים" שמתבדלים זה מזה לחלוטין. המכנה המשותף היחיד בין הצלם המסחרי, הצלם-האמן והצלם הדוקומנטרי הוא הכלים המשמשים אותם. כוונותיהם נפרדות, הפרדיגמות שלהם שונות ולכן הסטנדרטים לאורם פועלת עבודתם - שונים. בין השימושים והז'אנרים השונים של הצילום פרושות תהומות של חוסר הבנה. אפילו של איבה. הצילום המסחרי, למשל, איננו מבין את הצילום הדוקומנטרי, את המוטיבציה שלו ואת מאפייניו הצורניים ה"עתיקים". הצילום הדוקומנטרי איננו מבין את הצילום האמנותי המפותל, הסוגסטיבי והאגוצנטרי. והצילום האמנותי, מצידו, טעון באיבה עמוקה כלפי הזילות של הביטוי האישי ותאוות הבצע הבאים לידי ביטוי בצילום המסחרי.
כל ניסיון להחיל על הצילום בכללותו סטנדרטים אחידים של אסתטיקה או של תוכן - מעוות מיסודו. רוב הצלמים החובבים, כמו רובו של הציבור בעולם המערבי, "התחנכו" על ברכי הצילום המסחרי ולכן אנחנו נוטים לבחון תצלומים על פי הסטנדרטים התכליתיים של עולם הפרסום והתדמית. אנחנו מודעים לכך שיש גם תצלומים "אחרים": כאלה שלא נוצרו על מנת לשאת חן בעיני המתבונן, כאלה שהאסתטיקה שלהם "לוקה בחסר" או לפחות "שונה" מן הסטנדרטים של התעשיה, אבל אנו חשים שאין בידינו הכלים המתאימים על מנת להעריך אותם ולכן אנחנו מסתפקים באבני הבוחן השטוחות עליהן מושתתים הידע והניסיון שלנו.
התהליך שאנחנו עוברים כצלמים אבולוציוני באופיו, כלומר ליניארי. אנחנו מתפתחים ומתנסים שלב אחר שלב, בהתאם ל"תכנית" המוכתבת בידי ספרים, קורסים, פורומים, בלוגים וכיוצא באלה. התכנית הזאת תכליתית, חותרת אל מטרה מוגדרת מראש - "להיות צלם טוב". אין ספק, התכנית הזאת יעילה: אם תתמיד בה תגיע תוך מספר שנים למיומנות שתאפשר לך שליטה טכנית מלאה בתצלומים שלך. רבים מהם אף יגיעו לרמה אסתטית גבוהה ותוכל לשמש כצלם מסחרי לעת מצוא. אולם תכנית השלבים הזאת ממוקדת כל כך במטרה עד שהיא אינה נותנת את תשומת הלב הראויה לז'אנרים אחרים של צילום, בהם ההיבטים הטכניים והאסתטיים שוליים יחסית. יותר מזה, ה"חינוך" שאנחנו עוברים כצלמים מתחילים ישפיע מאד - יותר מן הרצוי - על סדרי העדיפויות שלנו גם לאחר שנתנסה ונשכיל. קחו למשל את המאמר שכתב צלם הרחוב המהולל Andrew Kochanowski בבלוג The online photographer. נראה ש-Kochanowski אינו מבין את מהותו של הז'אנר בו הוא יוצר. רבים מהרהוריו נוגעים לערכים זרים לצילום הדוקומנטרי ולראיה, התצלומים המעטרים את המאמר שלו הם כליל השלמות מבחינת החשיפה, הצבעים והקומפוזיציה המאוזנת שלהם, אבל חסר בהם מימד חשוב: תוכן משמעותי (ואולי זאת רק עריכה חלשה).

כדי לדעת לצלם היטב חשוב להתמחות ברזי הטכניקה והטכנולוגיה, אבל זה לא מספיק. זה אפילו לא העיקר. עוד לפני כן עליך להתכוון לומר משהו, לדעת כיצד להתבונן בעולם, כיצד לראות. אחרת אתה עלול לחזור על מה שעושים מיליוני צלמים אחרים בכל העולם: ליצור תצלומים יפיפיים של שום דבר.

.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Google Analytics Alternative