אם נחלק לרגע את הצילום לשתי קטגוריות בלבד: ריאקטיבי ומבויים, לאיזו
מהן הייתם משייכים את הפורטרט?
כשאני מצלם פורטרט הסצנה שלי היא פני האדם המצולם. סביבתו מציעה לו הקשר
ואור ונקודת ייחוס, אבל היא חשובה הרבה פחות. בתוך הסצנה שלפני מזג העיניים
וזווית הפה ומרקם העור ונטיית הצוואר טומנים בתוכם מידע עצום ורב. ואי אפשר לביים
אותם: אינך יכול לבקש את העיניים שיבריקו מאושר או שישקעו בשרעפים. אינך יכול לבקש
מהטופוגרפיה של השפתיים שתשתנה למענך. מובן שאפשר להשתמש בטיח ובצבע על מנת לכסות,
אבל פורטרטים אינם עוסקים בכיסוי אלא בחשיפה. כל שתוכל לעשות הוא לחשוף ברגע הנכון
בו כל מרכיבי הסצנה – הפנים – מאששים זה את זה. ברגע בו הפוזה מתעייפת והאמת מתגלה
במלוא יופיה.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה